ידע זה כח
רונה ג׳רסי סובלת מסוכרת נעורים מאז שהייתה בת 10. למרות התופעות השונות שהופיעו בעוצמה ומיהרו להשתלט על חייה, היא אובחנה רק כשהגיעה לצבא. השגיאות החוזרות של המערכת הרפואית הובילו אותה ללמוד את גופה לבד, להלחם בסוכר ולנצח: ״ידע זה כח״ היא אומרת בבטחון, ״מה שלא ידעתי פגע בי, ועכשיו אני חוקרת את הנושא כדי להבין איך לשקם את עצמי״.
חיים של אחרים
״בגלל הסוכרת הפסדתי כל כך הרבה בחיים״, נאנחת רונה ג׳רסי כשהיא מספרת על חמישים שנה בצל המחלה. ״רציתי ללמוד באוניברסיטה ולא יכלתי, לא הצלחתי לתפקד – היה לי חום, הבטן שלי הייתה נפוחה כמו בחודש תשיעי וסבלתי מעייפות כרונית, ישנתי שינה ארוכה ועדיין הייתי תשושה. היום יש לי 74 אחוזי נכות בעקבות הסוכרת, ולמרות זאת אני חייבת לעבוד״.
כשריכוז הסוכר בדמה של רונה חצה את הגבול, הלבלב נפגע ובדיקות שעשתה בקופת החולים הצביעו על חלבונים בשתן, היא הגיעה לפרופסור ידוע, מנהל מחלקת סוכרת, וביקשה כיוון חדש – אפשרות להמנע מזריקות בבטן: ״התחננתי לפתרון ונשבעתי לו שאני אוריד את הסוכר לבד, למרות שעוד לא ידעתי איך.
שנים לקחתי תרופות כדי להמשיך לתפקד והחלטתי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים ולעשות שינוי.
הרופאים זלזלו בבדיקת אי סבילות למזון, אבל פניתי לעשות אותה בכל מקרה״.
נפלאות התזונה
כשהגיעו התוצאות הפסיקה ג׳רסי לצרוך את המזונות אליהם התגלתה רגישות: ״זו הייתה שורה של דברים שעצרתי ברגע. יש לי חוש לבישול – חיים שלמים שאני במטבח מכינה אוכל לאנשים ורואה את כוחה של התזונה. אני מתנדבת כבר עשרים שנה עם ילדים שחוו אלימות ומטפלת באנשים מבוגרים יותר. היו משפחות שלא היה להם כסף ויכלתי לקנות להם רק ירקות, לא היה מספיק לבשר ועוף – הם הפכו להיות צמחוניים בעל כרחם אבל זה מה שהחייה אותם. לא הייתי מודעת לזה אבל אני רואה מהניסיון שלי שמזון צמחי יכול לרפא אפילו סרטן״. מצבה של רונה התייצב אחרי מספר ימים בודדים, כשהפסיקה לאכול את המזונות הבעייתיים כמו צ׳ילי, פלפל חריף, קוואקר ומוצרי חלב. אט אט היא החלה להוריד את מינון הכדורים אותם צרכה במשך שנים: ״בגלל שהלבלב שלי נפגע אני חייבת לקחת תרופות כי הסוכר לא מתפרק, אבל אני לוקחת כמות מזערית ביחס למה שהייתי רגילה – אם בעבר הייתי לוקחת שישה כדורים ביום, עכשיו אני לוקחת אחד או שניים. אני לא בודקת את הסוכר כי אני מרגישה ערנית, אפילו לא מתחשק לי לישון בצהריים. החיים נהיו פתאום ארוכים יותר״.
הפרופסור הוריד את הכובע
רונה חזרה אל הפרופסור הבכיר שהתקשה להאמין שפציינטית שלו הצליחה להוריד את הסוכר בכוחות עצמה: ״הוא אמר שהגעתי ליעד ואין צורך שאשוב לביקורים תכופים אלא רק פעם בשנה. עכשיו המשימה שלי היא לשמור על זה. יצא שהפרופסור למד ממני, הוא קם, לחץ לבעלי את היד וסיפר שאף אחד אצלו לא הצליח להוריד ככה את הסוכר, אנשים מגיעים אצלו עד לכריתת רגליים. ביום – יום אני משמחת אנשים, לפעמים מצילה אותם ממצבים קשים. עם הסיפור שלי אני יכולה לתת להם גם תקווה״.