למי קראתם עצלנית?

נפיחות, גזים, תחושת כבדות שלא מרפה וביקור בשירותים רק פעם בשלושה ימים. אלמוג בן נעים מספרת על שנים של עצירות, בהן מערכת העיכול החליטה לקחת פסק זמן ולשמור הכל בפנים.

 אלמוג בן נעים היא מעצבת גרפית מצליחה בת 30. שנים של לימודים תובעניים ושקידה על פרוייקטים לתוך הלילה, הביאו אותה להצטיין בתחום שהיא כל כך אוהבת. היא מגשימה את עצמה, נהנית מהעשייה ומביאה את כל יכולותיה לידי ביטוי בתפקיד חדש במשרד מפורסם אשר תמיד חלמה לעבוד בו. אלמוג מרגישה נהדר, נראית מצוין אבל נזכרת בשנים ארוכות בהן הכל היה קצת פחות ורוד.

 בתקופת התיכון בן נעים והחברות לכיתה פצחו בדיאטות כסאח ״נכנס לנו ג׳וק לראש בכל מה שנוגע לתזונה. המטרה הייתה לאכול כמה שפחות, תפוח וסלט ביום. אני זוכרת שככה זה התחיל, שיגעון שדבק בכל הבנות״. כשיצאו לטיול השנתי הרגישה אלמוג שמשהו השתנה ״הפסקתי להכנס לשירותים, פתאום שלושה ימים לא עשיתי קקי, לא הצלחתי״. מאז, נפוחה, כבדה, ועצורה היא הייתה מתענה כשהגיע הבוקר והכריח אותה לשים מכנסיים ״ניסיתי להסתובב עם בגדים יותר חופשיים. גם תחתון לא אוורירי מספיק היה לוחץ עליי ועושה לי לא טוב״ היא משחזרת.

 אחרי שורה של בדיקות פולשניות ״עשיתי את כל מה שהמומחים הציעו, סקירות עם חוקנים ומה לא״, הודיעו לה הרופאים שמדובר במקרה של ״קיבה עצלנית״. כדי לעזור לעצמה לזרז תהליכים ולהגיע לחדר השירותים הייתה משתמשת אלמוג בנרות גליצרין ומאוחר יותר גם באגיולקס על בסיס יום יומי ״התמכרתי, הייתה לי יציאה כל יום רק בזכות זה״. כעבור שנים של שימוש רציף בחומרים משלשלים המליץ הרוקח לעבור לסיבים תזונתיים, פחות ממכרים שעדיפים לשימוש לאורך זמן ״הפכתי להיות תלויה בחומרים האלה, הם היו איתי בכל מקום. גם כשנסעתי לתאילנד, חיפשתי בכל פינה יוגורט, שיהיה לי לקחת עם הסיבים בארוחת הבוקר״.

 נקודת המפנה קרתה כשבן נעים התחילה לצאת עם מי שלימים הפך לחבר שלה ״כשישנתי אצלו התערבבה לי השגרה ופחות הקפדתי, שכחתי, איכשהו קרה שהפחתתי את השימוש בהדרגה, בלי כוונה. רק אז הבנתי שאני יכולה ללכת לשירותים בלי הסיבים, גם אם זה פעם בכמה ימים, הייתי בטוחה שזה כבר לא אפשרי עבורי״ היא מחייכת. כשהחליטה אלמוג שהיא איננה מעוניינת יותר בעזרים חיצוניים שיעזרו לפעולה הטבעית של הגוף והפסיקה את השימוש בהם, חזרה תחושת הנפיחות המוכרת, הביקורים המועטים בשירותים ואי הנוחות המתסכלת שליוותה אותה מבוקר עד ערב. ״עד היום יש לי זכרון נוראי מהנרות ושאר החומרים שהשתמשתי בהם, אחרי שלקחתי אותם, הגוף היה בפאניקה - גרמתי לו לעשות משהו בכח. הייתי מתקלחת מלא כי החום היה מרגיע. ולמרות הכל, אני לא חושבת שהרגישו עליי, פשוט התרגלתי לחיות ככה״.

כששמעה מחברה טובה על בדיקת ״אי סבילות למזון״, אלמוג לא תארה לעצמה שמדובר במאכלים שהיא צורכת שמעוררים לחיים את שלל התסמינים המעיקים. היא ניגשה למעבדה באופטימיות זהירה וקיבלה רשימת רגישויות ארוכה: ״בהתחלה ניסיתי להוריד הכל, שיניתי הרגלים ועקבתי באדיקות אחרי מה מותר ומה אסור״. שלושה שבועות מאוחר יותר, עם יציאות יומיומיות ותחושת קלילות משחררת, החזירה בן נעים בליווי התזונאית מצרכים מגוונים באיטיות לתפריט. ״למדתי להבחין מה משפיע עליי - אני רגישה לחלב פרה, אבל גיליתי שהקיבה מסתדרת היטב עם חלב עיזים״.

 פעם בשבוע היא חוטאת ואוכלת משהו עם גלוטן שכיכב בראש רשימת הרגישויות ״אני חווה אי נוחות בבטן אבל זה עובר, זה לא לאורך זמן. אני עושה את זה במודע ויש לי בחירה. פעם עשיתי את הדברים בעיוורון, בשרשרת שיצרה התקפים. זה מצחיק, אני יכולה לראות שבחברה הקודמת שעבדתי בה הרגשתי שאני לא ממצה את כל היכולות שלי, הייתי תקועה, במקום בינוני ועכשיו השתחררתי, התפתחתי לתפקיד חדש ומעניין. עשיתי שיפור בחיים שלי בשני המובנים. גם ביכולות המקצועיות שלי, וגם בבטן״.